3. היכרות אישית איתך היא מעלה מאד מועילה
אם תהיה מודע לתוכנה הפרטית לך ביושר תטיב לשכור אנשים עבורך ולא תדרש הרבה לסוגיית הפיטורים.
אם הטבת למיין ובכל זאת המפגש בינך ובין העובד שלך הוא מפגש אגו בעייתי המשול לקרב תרנגולים יש לך שתי ברירות: להירשם לסדנה למודעות עצמית או לפטר אותו לאלתר.
התעלמות ממה שאתה כרגע או מהגודל של האגו שלך לא תועיל: לא לבריאותך לא לבריאותו ובעיקר לא לעבודה. מאבקי אגו לוקחים זמן ועולים הרבה כסף.
3. תהיה "מנטש".
אם יש משהו שיכול להרוג אותנו לא פעם אחת, אלא עשרות פעמים, זה רגשות אשם וגועל עצמיים.
תפטר בלארג'יות. תן לו כל מה שמגיע ועוד קצת. והכוונה לא רק בכסף. הכוונה גם ביחסי אנוש. תן לו הסבר . מגיע לו. אחד הדברים הכי קשים בפטורין היא תחושת חוסר האונים: חוסר הבנה לגבי סיבת הפיטורין הוא עוול נורא.
לא משנה מה האמת - תאמר אותה ושחרר את העובד מנטל התהייה. עובדים נוטים לקחת על עצמם את האשמה גם כשזה לא המקרה.
4. קח אחריות.
כשאתה והעובד שלך לא מסתדרים זה אומר שיש לך חלק בזה. קח עליו אחריות . לדוגמא: כאשר אני פיטרתי את העוזרת הודיתי כי אני הפעם האחרונה שקיבלתי א' בסדר ונקיון היתה בכיתה א'. לכן אמרתי לה: "אני גרועה בהשלטת סדר ונקיון ואיני סובלת את ההתעסקות בזה ומאידך בלי סדר ונקיון בסביבה שלי אני לא מתפקדת, לכן אני חייבת עובדת שהיא ממש מצטיינת בזה כדי שאוכל להעביר לה את האחריות בלי לתת לה הוראות והראש שלי יהיה שקט."
5. אתה קודם
כמו בדברים אחרים אתה קודם. עליך להודות ב"ג'וקים" שלך אפילו אם הם מגעילים או קטנונים.
6. אין ביקורת בונה
ביקורת בונה זו פיקציה. המצאה צדקנית שנועדה לתת חופש ביטוי להגיגים.
הדברים היחידים שבונים הם: אהבה ודוגמא אישית.
גם אם אתה לא מסכים לדעתי הנחרצת בעניין זה אני מקווה שתסכים איתי שפיטורין זה לא הזמן המתאים להרביץ במפוטר "ביקורת בונה".
אם יש לך משהו טוב להגיד לו שבא מאהבה תאמר אם לא פשוט תאמץ את הכלל ש"שתיקה יפה לכל המקרים שהם אין משהו טוב יותר לאמר".
7. סגירת מעגל
כל מפגש בחיים הוא שיעור. המפגשים הכי פחות מוצלחים יכולים להתגלות דווקא כשיעורים הכי מוצלחים שלך. הכלל הזה נכון גם לגבי יחסי עבודה שהסתיימו בפיטורין. הקפד לסגור את המעגל. עשה זאת לפחות עם שני אנשים: עם העובד שלך ואיתך.
דע להיפרד ואפשר לו להיפרד גם משאר האנשים בעבודה.
סצנות הפיטורין שבהן רואים מנהל בכיר ניגש למשרדו כדי לגלות שעמדת המחשב שלו נחסמה בפניו ואנשי ביטחון עומדים בדלת ללוותו החוצה הם סצנות שיותר מכל מקרבות אותנו ל1984 של אורוול.
אתה עובד עם אנשים והם כאלה גם כשהם מפסיקים לעבוד בשבילך הם לא הפכו לחפצים באותה שנייה ואתה לא לרובוט.
8. זה לא רק אתה והוא
לפיטורין, אופן עריכתם והיחס למפוטרים לאחר מכן יש השפעה אדירה דווקא על עובדייך הנותרים: הם לא עציצים, הם רואים מרגישים ומפנימים את היחס שלך למפוטרים.
היחס הזה לא רק שאינו נשכח הוא נצרב ב DNA שלהם ויש לו השפעה אדירה על רמת הנאמנות של עובדייך הנותרים כלפייך ועל נכונותם להתאמץ עבורך ועבור מנהל הבנק שלך.
9. העולם עגול ומובילי.
היום פיטרת אותו ומחר הוא יכול להיות לא רק הבוס שלך אלא אולי גם הבעלים של החברה שלך, או הבעלים של הבנק שמחזיק את העסק שלך ב...מקום לא נעים.
אם לא הבנת את העניין של הסיבות החשובות לפטר ביושר אולי תעשה זאת לכל הפחות מהסיבות התועלתניות.
10. יתרון זקנה
בפטורים לא מתחשלים רק מתחזקים. כאמור זה תמיד קשה אבל לומדים איך להפוך את המכאיב למכאיב פחות עבור כל הצדדים.
אחד הדברים הכי חשובים הוא לחדול לשבת על ההחלטה לפטר בלי להוציא אותה לפעול. זה כמו שמרים הם רק מתחילים לתסוס ולהרעיל את הסביבה.
פיטורים- הסיוט של כל מנהל
יש לי וידוי אישי.
השבוע פיטרתי את העוזרת או יותר נכון לאמר שוב פיטרתי עוזרת.
זו השלישית במספר מתום עידן הפילפיניות שנגזר עלינו בשל מדיניות משרד הפנים.
הפיטורין לוו בסחלב ורוד ובשיק פיצוי הולם נשיקות והזמנה להישאר חלק מהמשפחה המורחבת של בתי בת ה-9 בה חברות גם האופר האתיופית והפילפינית שאחריה שלא מזמן ילדה.
ולמרות ההודעה המוקדמת, שלא לאמר ההתראה, הטקס ויחסי החברות היה לי קשה.
הבטן שלי התהפכה ואני שמורגלת לדבר לפני מאות אנשים הרגשתי איך נתקעות לי המילים ורגשות ההשפלה של המטפלת שאיכזבה מחלחלות אלי.
רגשות אשם התחילו מבצבצים להם: אולי אני קפדנית מדי אולי באמת הדרישות שלי מוגזמות.
התחלתי לפקפק האם באמת נכון הדבר שביתי היה מלוכלך ושכל פינה בבית שנתקלתי בה צעקה אלי :" אני מוזנחת לא נגעו בי מזמן.. צריכה מגע רך ואוהב ורצוי של סמרטוט אבק ..." .
באותה מהירות איימו לחלוף מנגד עייני קערות האוכל שילדי סרבו לאכול מפרי ידיה של המטפלת...והשעות הרבות שהיא בילתה בשיחות טלפון במקום סדנת מגע לתריסים....
הסיבה שאני חולקת איתכם את כל זה היא כיוון שתהליך נפשי כזה עשוי להתחולל אצל כל אחד מכם כשהוא שוקל אם לפטר עובד.
הבשורה שיש בפי אליכם הינה: פיטורין זה כואב
פיטורים הם הליך קשה ומכאיב אבל אלו האנשים שאתה לא מפטר שבאמת מכבידים על חייך.
פיטורים היא אחת המשימות הכי קשות של בוס. זה דורש הכנה נפשית ולמרות שמשתפרים זה אף פעם לא נהיה ממש קל.
יש מקרים שהפיטורים הם האופציה היחידה להתנהל קדימה ממש כמו גירושין במקרים מסויימים: זהו, זה מת ואו שתכיר בזה או שתמות בעצמך בעודך מנסה להפיח חיים בגוויה.
זה נכון במקרה שאתה יודע בכל אחד ממעמקי שיפולי הבטן רצוי, המחוטבת שלך, שהיית צריך לעשות את זה מזמן ויפה שעה אחת קודם. אבל, אתה דוחה ודוחה.... מקווה שמלאכתם של צדיקים תעשה בידי אחרים.
אבל מה לעשות כנראה אתה לא כזה צדיק, כנראה אפילו לא קרוב, כי אלוהים דווקא ידוע בחולשתו לבעלי כוונה טהורה .
אתה לא צדיק כי לא קיבלת החלטה מהמקום הנכון ואתה פועל בניגוד לבטן ובעיניים של מעלה זהו חטא לא פחות גדול מלאכול שרצים בערב יום כיפור.
מתי נכון לפטר? זה אישי וכל אחד צריך לנסח את הכלל שלו.
הכלל האישי שלי אומר שאני צריכה לפטר את מי שאני צריכה להרגיש שאני צריכה לנהל כמו בוס.
לא להיחנק. זה הכלל שלי והוא לא מחייב אותך. אני לא אוהבת לבדוק מתי אנשים הגיעו ואם הם עובדים בעבודה או סתם מנהלים את חייהם הפרטיים על חשבוני. אני אוהבת לעבוד בסביבה של אמון מלאת שמחה, יצירתיות ועבודה מכל הלב. אלו שאני צריכה לשחק איתם ב'שוטרים וגנבים' או ב'תופסת' לא מתאימים למשחק שלי. אז אם אני מגלה שהעובד או עובדת שלי דווקא מחבבים את המשחקים הללו אני שולחת אותם למגרש משחקים אחר... באופן לא מפתיע אני נתקלת מעט מאד ב עובדים גרועים ומרבית האנשים שעבדו איתי בשלב כלשהו בחיי מלווים אותי עד היום ...
זה לא מקרה כי אנחנו מושכים אלינו את בני דמותנו.. בוסים שעובדים מכל הלב נולדו כאלה והם ייטו לבחור ולגדל עובדים כאלה...
מה עושים?
1. מנסחים כלל פיטורין אישי.
אז אמרתי שהכלל של הפיטורין הוא אישי. אבל חשוב שיהיה לך כלל . כלל יכול להיות: " אני מפטר את מי שאינו מתאים לרוח הארגון"... "את מי שמרבה להתלונן וממעט למבצע"... את מי שמכניס אוירה לא טובה בשאר הצוות", "את מי שאינו יודע לעבוד בצוות...".
בגדול הכלל צריך להלום את נשמתך אל תחפש את הכללים בחוץ אלא אצלך מה שעולה לך בבריאות וגוזל ממך אנרגיה – צריך להיות הכלל.
2. נזהרים מהאגו
אם אתה הקורא המתמיד אתה כבר יודע מה דעתי על האגו שלך , במילה אחת - "סכנה" - הוא האוייב שלך . "כבדהו וחשדהו"
כשעובד עולה על עצבייך , בדוק היטב איזה טריגר הוא מפעיל אצלך, מה זה שאתה לא אוהב בך שהעובד הזה מזכיר לך בעצם קיומו.
אצלי למשל, זה הסדר והנקיון. אני איומה בסדר. נפח העבודה העיקרי של המזכירות התמצה בחיפוש אחר ניירות שלא זכרתי איפה שמתי.
מזכירה מבולגנת עבורי היא כרטיס נסיעה לכיוון אחד ל"אברבנל".
וכיוון שכך וכיוון ש"ידע איכר נפש בהמתו" ובמקרה זה נפש בהמתי התחלתי לחפש מזכירות עם א' בסדר ונקיון.
