המלחמה הזאת היא לא רק המלחמה על הקשר הנוכחי אלא על כל הקשרים האינטימיים שאולי עוד לא באו לעולם. הבנתי שאיתו או בלעדיו, אם אני לא אנצח במלחמה ה"חומה ומגדל" הפרטית הזו שלי נגד פחדי, אני אהיה המפסידה.
אני אהיה המפסידה כי רק במקום שבו יש נכונות לחוות כאב גדול אפשר גם לחוות אהבה גדולה .מי שלא מוכן לקבל את הכאב חובה עליו להבין שהוא גם מנדה את עצמו מהסיכוי לאהוב עד השמיים. את הנכונות של הפגיעות חייבים להיות מוכנים לשלם ובלי תעודות ביטוח וזאת לפני שאפשר לחווות אהבה ענקית.
אם אני רוצה את הסיכוי, אני חייבת לקחת את הסיכון. כשמדובר בתורות כלכליות כמעט כולם מבינים את זה , אבל איך שמתקרבים לתחום הרגשות אנחנו מפתחים קהות חושים וערפול הבנה ופתאום לא ממש ברור לנו הקשר בין סיכוי לסיכון בין עלות לתועלת ובין מס לסם.
המלחמה הזאת היא לא רק המלחמה הפרטית שלי. היא המלחמה של הדור שלנו, הנשים שחונכו ולמדו לא ממש לסמוך על הגברים כי סופם בסוף לאכזב. את ביטויי החשש הזה אפשר למצוא בקלות בקלישאות של " כול הגברים הם מניאקיים", "כל גבר שתהיה לו הזדמנות יבגוד" " הגברים חושבים מהזין", "הגברים הם לא רגישים" או סתם בגלל "שהגברים הם מהמאדים"- מרוב סיסמאות עינינו סומאות וליבותינו חתומים.
הסיסמאות הללו בעצם מכתיבות ומנהלות אותנו גם שלא מודע. אנחנו דואגות לעמוד על רגלינו כלכלית, כי אולי הוא יזרוק אותנו בחוסר כל לטובת מודל צעיר ויפה. אנחנו גם דואגות לעשות הרבה ומראש רק כדי למנוע את האכזבה, שאולי תגרם אם ניתן לו לעשות והוא לא יעשה. התוצאה שאנחנו בסוף כל כך יכולות הכל לבד, עד שבסוף אנחנו באמת נשארות לבד, בתוך הקשר או מחוצה לו.
אז בנות בוא ניפרד מהסיסמאות נשתלט על הפחדים ונאמץ קצת אמונה. ניתן לזה צ'אנס ונראה מה קורה. יש לנו גם סיכוי להרוויח אהבה גדולה.
