לקטגוריה הזאת שייכות כל האימהות ההיסטריות שילדו ילדים ובאחת השתנה עולמן לעולם חד-ממדי - מתן שירותים לרך הנולד, תוך זניחה טוטלית של כובעיהן האחרים: אדם בפני עצמו ואישה לבעלה.
הטעות הזאת מקורה בתפיסה שגויה שזה המקום לתקנה: כילדים אנחנו מקבלים מהורינו, או אמורים לקבל מהורינו אהבה בלתי מותנית.
רגע של כנות - כמה מכן, אחיותיי, עדיין מתחשבנות עם אבא ואימא על ספת הפסיכולוג?
העיקרון של אהבה בלי תנאים, באופן לגמרי לא מפתיע, נשמר גם ביחסים שלכן עם הילדים. אתן נותנות אהבה בלתי מותנית לילדיכן. אבל אם נדמה לכן שתקבלו מילדיכן אהבה בלתי מותנית - סופכן מפח נפש. זו לא דרך הטבע, אז תפסיקו לצפות ולא תתאכזבו.
יש נשים המחפשות ביחסיהן עם ילדיהן פיצוי לחסך במערכת הזוגית שלהן. את כל החום, האהבה והרוך הן מעניקות לילדים, שהם מושא אהבה קל הרבה יותר, וכל עוד הם קטנים - הם נוטים להחזיר אהבה בקלות.
האהבה והנתינה לילדים צריכות להינתן בלי לצפות לתמורה, חוץ מההנאה לראות אותם גדלים ומתפתחים לאנשים שלמים ומאושרים. במקרה הטוב יש לקוות שיבואו לבקר אותנו בבית גיל הזהב ויסעדו אותנו כשנהיה גריאטריים. אסור בתכלית האיסור להטיל על ילדינו למלא את הצורך שלנו באהבה, אותה אהבה שאין לנו בזוגיות שלנו, ובכך למלא את החלל.
זוגיות היא מערכת יחסים שמצפים בה לתמורה, ובצדק. יש וצריך לצפות לאיזון בנתינה ובקבלה.
לאחר שהבהרנו את השוני המהותי שבין האהבות האלה, אנחנו יכולים לחזור לעניין הסדר וחשיבותו. כיוון שהזוגיות היא רכיב הכרחי וראשון במעלָה לאושר שלנו, חובה עלינו לקדם אותה למקום הראוי בסולם העדיפויות שלנו מה שאומר בהכרח שלפעמים ילדים עוברים לשבת מאחור . אגב זה גם הרבה יותר בטיחותי וזה ייגמר הרבה יותר טוב!!!
ילדים אחורה
הילד שלי היא קראה לו. זה היה פעם אחת ואחר כך עוד הפעם ובפעם השלישית זה היה הבית שלה.
" הילד שלי" חזרתי באוזניה פעם ופעמיים ואולי שלוש עד שהיא נעצרה לגמרי והבינה יש משהו בצרימה. הרי היא נשואה וזה הילד שלהם והבית שלהם.
אין לך ממש זהות זוגית הימרתי הימור לא ממש מפתיע. גם אני הייתי מתבטאת פעמים רבות בלשון יחיד כשהייתי נשואה כך שמרתי על שם נעורי וגם על חשבון בנק נפרד.
ככה זה כשאת בזוג אבל מרגישה לבד וככה זה אצלה אצל סמדר היפה עם העיניים הכחולות. שיש לה בעל ומאהב. הבעל קבוע, המאהב כל תקופה מתחלף. " לא יכולה בלי זה" היא אומרת בחצי חיוך מתנצל.
אבל את המקום הראשון במצעד הגברים תופס ללא עוררין הבייבי שלה שכבר נושק ל- 17.
מתי הוא קודם לפני בעלך שאלתי אותה על העולל. "הו ממזמן היא ענתה נראה לי שאפילו לפני שהוא נולד." ומיד רגילה בהתנצחויות מבית הוסיפה אבל גם אצל בעלי זה ככה " הילד בא הרבה לפני". איכשהו גם זה לא הפתיע אותי.
אלא שעלייך לזכור כלל זהב שמקורו מבית היוצר המופלא של הטבע:
קודם היית את, אחר-כך חברת לגבר ואחר-כך באו הילדים.
הסדר הזה אינו מקרי, יש בו היגיון וחשוב מאוד לשמור עליו.
הסדר הזה חייב להישמר בכל מקרה, גם אם בן הזוג אינו אבי הילדים.
הווריאציות שעושים בסדר הבראשיתי הזה תמיד נגמרות רע, גם אם קשה לנו לראות את זה לפעמים. לעתים קשה להפריד את הביצה מהתרנגולת, כלומר לזהות מה בא קודם, הזוגיות התקלקלה וכפיצוי על כך הילדים קודמו למקום הראשון, או שמא אירע ההפך – סדר העדיפויות שמיקם את הילדים במקום הראשון הביא לקלקול הזוגיות. אגב, את החטא הזה עושים לפעמים גם האישה וגם הגבר, שניהם ביחד או כל אחד לחוד.
